<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך ד'</h1>
<h2>דף מד.</h2>
האוכל מאיסורי תורה אם פחות מכזית עובר הוא על ד"ת אבל אינו לוקה ואם כזית בכא"ף לוקה.
<h2>דף עד.</h2>
דעת הר"מ דלצלי בעינן מליחה כל דהו דאפי' בבישרא דלא אסמיק ואהר"א כתב בשם הגאונים הראשונים דאפי' בהני דאתחזק בהו דמא כגון דידא ודלועא לא בעי כלל מליחה לצלי ואפי' לקדירה בלא מליחה כלל שרי אי יהבי לבישרא במים רותחין דחלטיה ליה ומצמת צמתי לה ולא נפקי דמא ובדק אי קאי ושריא ומיהו נהגו להחמיר בזה גזירה שמא לא ירתיחו המים יפה, המולח לצלי לדברי הכל א"צ לחוש לדם שעל המלח שהאש מונע מלח מלבלוע דם, שהה במלחו צריך להדיחו קודם שיצלה מפני שבלע דם, דם המובלע בשום ענין בתוך הבשר אע"פ שלא יצא לחוץ אסור וזה יתבאר עוד בני"א מדרך זה ואם לא פי' הדם ממקומו כלל מותר אפי' לכתחילה, דם שהוא בתוך החוטין אסור שהרי הוא כדם שפירש. הצולה בשר ושלא נמלח כלל ולא הגיע לשליש בישולו ונמלך ומלחה ונתנה בקדירה כל התבשיל אסור שהרי נתעורר הדם לצאת בצלייתו ואין כח במליחה להוציאו והנה הוא יוצא בקדירה.
האי מולייתא שריא פי' עוף או גדי שממלאין חללו בשר טרוף מותר אע"פ שלא נמלח וכן כרכשתא שממלאין אותה בבשר שלא נמלח ודוקא צלי משום דנורא משאב שאיב וכל דם שנבלע לשם כבולעו כך פולטו ע"י האור אבל לקדירה אסור אבל אם נמלח הכל יפה אפי' לקדירה מותר וכן נהגו אע"פ שהר"מ אוסר לקדירה אפי' לאחר מליחה.
שפוד שצלו בו בשר אה"רא אוסר לשהות בו הצלי לאחר שהוסר מעל האש או לאחר שנצלה כל צורכו מפני שאחר שפלט כל צורכו חוזר ובולע מן הדם שהשפוד והרמב"ן אומ' שהדם משרק שריק ואינו נבלע בתוך השפוד ואם נבלע בו דם בכח האש כבולעו כך פולטו ומותר לשהות הצלי על גביו ולדברי הכל אסור לתת השפוד לתוך התבשיל מפני שהשפוד עצמו אסור אע"פ שהשפוד אסור כשחוזרין לצלות בו פעם אחרת אינו אוסר הבשר אפי' לדעת אהר"א שכל מה שבולע הבשר מהשפוד בעודו על האש קודם שנצלה כל צורכו חוזר הוא לפלוט מה שבלע.
<h2>דף עד:</h2>
בשר שנצרר דם בתוכו אי חתכיה ונתן חתוכו למטה ומלחיה אפי' לקדירה שרי לא חתכו אע"פ שמלחו אסור אפי' לאכלו חי שכל שנקרש ונצרר צריך לחתוך אותו ולעשות לו פתח ואם לא עשה כן אין כח במלח להוציאו לא מלחו אלא נתנו בתוך החומץ הבשר והחומץ אסורין ושוב אין לו הכשר לבשר לא האדים הבשר נתנו בחומץ קודם שמלחו הכל מותר שאין החומץ צומת אותו והו"ל דם האיברים שלא פירש ומותר בל אותן מקומות שהצריכו חתיכה ומליחה צריך ליתן חתוכן למטה בעת מליחה כדי שיזוב הדם יפה וכ"כ הגאו' ר"י בשפוד דבעינן בית שפודא לתתאי והאחרוני' אומ' דבית שפודא לתתאי לאו מן דינא הוא אלא חומרא בעלמא הוא.
חומץ רותח שחולט בו פעם א' אין חולטין בו פעם אחרת שכבר נעשה רפוי ואינו ראוי לחלוט בו וכן בשר חי בחומץ רותח וראהו שהאדים החומץ בידוע שנפל הדם לתוכו וקבל איסור ואין בו היתיר אפי' בצלי שכבוש הרי הוא כמבושל וכן הדין במתבל התבלין.
